Troumot
Daf 10b
תַּנֵּי רִבִּי לַעִאיי אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי לִיעֶזֶר תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא בְּלַח. כֵּיצַד כָּבַשׁ זֵיתִים בְּטוּמְאָה וְהוּא רוֹצֶה לְתוֹרְמָן בְּטָהֳרָה מֵבִיא מַשְׁפֵּךְ שֶׁאֵין בְּפִיו כְּבֵיצָה וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ בֵּיצִים וְנוֹתְנוֹ עַל פִּי חָבִית. וְנִמְצָא תוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. לָמָּה לִי פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה. אֲפִילוּ כְבֵיצָה לֹא פֵּירוּרִין אִינּוּן שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ זֵיתִים הַרְבֶּה. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין לְךָ כָּל לַח קָרוּי לַח אֶלָּא יַיִן וְשֶׁמֶן בִּלְבַד. הֵיךְ עֲבִידָא קוֹרָה אַחַת לִשְׁנֵי בּוֹרוֹת. שְׁנֵי קוֹרוֹת לְבוֹר אֶחָד. נִיחָא קוֹרָה אַחַת לִשְׁנֵי בּוֹרוֹת. אֶלָּא שְׁנֵי קוֹרוֹת לְבוֹר אֶחָד לֹא מִתּוֹךְ שֶׁנִּיטְמָא מִקְצָתָן נִיטְמְאוּ כוּלָּן. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר תִּפְתַּר שֶׁהָיָה בְלִיבּוֹ לַעֲשׂוֹת תְּפוּשָׂה אַחַת וְנִמְלַךְ לַעֲשׂוֹתוֹ שְׁתֵּי תְפוּסוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁנִּיטְמָא מִשֶּׁיִּשְׁלֶה וּמִשֶּׁיַּקִּיפָהּ שֶׁכְּבָר נִרְאוּ לְתוֹרְמָן בְּטָהֳרָה. אֲבָל אִם נִיטְמָא עַד שֶׁלֹּא שִׁילֶּה וְעַד שֶׁלֹּא קִיפֶּה לֹא בְדָא. רִבִּי טָבִי רִבִּי יֹאשַׁיָּה בֵּי רִבִּי יַנַּאי הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי הוּנָא רִבִּי חֲנַנְיָה אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי וְלֹא הוֹרֵי אָמַר תְּרֵין כָּל קֳבֵיל תְּרֵין אִינּוּן. 10b אָֽמְרִין לֵיהּ וְהָא רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן הוֹרֵי. אֲפִילוּ כֵן לֹא הוֹרֵי.
Traduction
On a enseigné: R. Elaï dit au nom de R. Eliézer qu’il est permis de se servir de produits purs pour libérer les produits impurs, s’il s’agit de fruits encore verts. Dans quel cas cela a-t-il lieu? Lorsqu’on a p. ex. confit des olives à l’état impur (dans un tonneau rempli se sauce impure), et que l’on veut en prélever l’oblation avec pureté, on apporte un entonnoir, dont l’embouchure ne laisse point passer de capacité grande comme un œuf (susceptible de propager l’impureté); on le remplit de n’importe quelle quantité assez grande, on le place sur l’ouverture du tonneau, et, une fois la mise en contact établie, on procède au prélèvement. A quoi bon exiger que l’embouchure laisse passer une quantité inférieure à la grandeur d’un œuf? Pourquoi n’admet-on pas une quantité supérieure, puisque chaque olive est isolée? C’est vrai, mais on veut éviter qu’il y ait beaucoup d’olives impures par ce contact. Les autres rabbins interlocuteurs de R. Elaï lui disent qu’ils entendent seulement par liquide le vin ou l’huile. Dans quel cas alors prélève-t-on du pur pour libérer l’impur? S’il n’y a qu’une poutre du pressoir servant à alimenter 2 cuves différentes, l’une pure et l’autre impure, ou si une cuve est alimentée par 2 poutres différentes (pure et impure). On comprend l’hypothèse du cas où une poutre alimente 2 cuves différentes pour la pureté (et les réunit); mais s’il y a 2 poutres de pressoir pour alimenter une cuve, comment prélever du pur pour l’impur. N’est-il pas vrai que lorsqu’une partie est impure, tout le reste l’est aussi? Il ne peut, répondit R. Ila au nom de R. Eléazar, qu’on explique ce cas en admettant qu’on avait d’abord l’intention de ne constituer qu’une seule jonction à l’aide des deux poutres (dont l’une impure); mais qu’ensuite, réflexion faite, les 2 poutres s’appliques à deux cuves différentes (la première jonction imaginaire suffit comme point de rapprochement pour opérer le prélèvement). R. Yossé bar R. Aboun dit: ce n’est vrai (et le prélèvement n’est autorisé d’une part pour l’autre) que si les fruits sont devenus impurs après leur mise en état pour le pressoir, ou lorsque le vin a déjà été écumé (69)Cf. ci-aprs, Maassererot 1, 7), parce qu’alors il y a eu un moment d’aptitude au prélèvement; mais lorsque l’impureté est survenue avant ces opérations, il n’y a pas eu d’aptitude au prélèvement, et l’opération n’est pas admise. R. Tabi ou R. Oshia b. R. Yanaï dit que l’avis de R. Eliézer sert de règle, et c’est aussi l’opinion de R. Isaac b. Nahman. Au contraire, R. Houna ou R. Hanania dit que cet avis ne sert pas de règle, et c’est de même l’opinion de R. Yossé bar R. Aboun et ou de R. Juda au nom de Samuel. On soumit le fait à R. Imi, qui ne l’autorisa pas; car, dit-il, il y a 2 avis qui l’interdisent contre 2 qui le permettent. Mais, lui objecta-t-on, R. Isaac b. Nahman a bien enseigné que c’est permis? (Pourquoi ne dirait-il pas de même)? Cependant, il n’y a pas consenti.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוס' שם וגרסי' נמי להא לקמן בסוף פ''ב דחלה:
בלח. ר''א לטעמיה דס''ל במתני' תורמין מן הטהור על הטמא ואשמעינן בברייתא דאף בדבר לח משכחת לה שתורמין ויהיה מן המוקף ואפי' כן לא יטמא הטהור מהטמא כדמפרש ואזיל:
והוא רוצה לתרום בטהרה. שרוצה לתרום עליהן מן הטהור:
מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו זיתים וכו'. כן הוא בתוספתא וכן לקמן בחלה שאם יהיה בפיו כמלא ביצה יטמאו הזיתים שבמשפך מהזיתים הטמאים שכבושים בחבית כשיגעו אלו באלו. והלכך צריך שלא יהיה בפיו כמלא ביצה דבפחות מכביצה אינו מקבל טומאה ונמצא תורם מן המוקף והזיתים שבמשפך נשארו בטהרתן:
למה לי פחות מכביצה. והא אם אפי' יהיה בפיו כמלא ביצה וכי לא פירורין אינון. הזיתים שבפי המשפך כפירורין הן שבכל זית וזית אין בו שיעור לקבל טומאה ואף אם יהיו כמה זיתים בפיו אין מצטרפין לטומאה דכביצה בבת אחת בעינן כדדרשינן מכל אוכל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים בכביצה ומשני דהיינו טעמא שלא יטמא זיתים הרבה כלומר דאע''ג דכביצה בבת אחת בעינן מ''מ חיישינן כשיגעו בהזיתים הכבושים בחבית המשקה הטופח שבהן מצרפן לכביצה כדתנן בפ''ח דטהרות גבי עריבה שהיא קטפרס דשתים מצטרפות לכביצה ע''י משקה טופח ומתוך כך יטמא זיתים הרבה לפיכך צריך שיהא בפיו פחות מכביצה שלא יבא משקה טופח על שיעור צירוף לכביצה:
אמרו לו. דברי חכמים בתוספתא הן שהשיבו לר''א שאין לך קרוי לח אלא יין ושמן בלבד וכלומר אף לדבריך אין זה קרוי לח:
היך עבידא קורה אחת לשתי בורות. השתא מהדר הש''ס לפרש דברי ר' יהודה בתוספתא כמו שהבאתי לעיל דמסיים כיצד קורה אחת לשתי בורות שתי קורות לבור אחת וכו' ופריך היך עבידא הא דקאמר שתי קורות לבור אחד שאם נטמא אחד מהן תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו דהניחא גבי קורה אחת לשתי בורות משכחת לה שפיר דנטמא מה שבבור האחת והשניה לא נטמאת ומכיון שבאו מתוך הקורה האחת תפוסה אחת היא ולענין טומאה הוי כנטמא מקצתו והשאר בטהרתו ותורם מן הטהור שבו על הטמא שבו:
אלא שני קורות לבור אחד. קשיא דכי לא מתוך שנטמא מקצתן נטמאו כולן שהרי יורד הכל לבור אחד והיכי קאמר תורם מן הטהור שבו:
תיפתר שהיה בלבו לעשות תפוסה אחת. כלומר דלא מיירי שירד הכל לתוך בור אחד אלא הא דקאמר שני קורות לבור אחד היינו שהיה בדעתו בתחלה לכך שמשני הקורות שיעצור ירד השמן לתוך בור אחד ונמלך אח''כ לעשותו שתי תפוסות כלומר שירד לשתי בורות ודברי ר' יהודה כך הם מתפרשין בין שהיה בדעתו בתחלה כך שירד מהקורה אחת לשתי בורות ובין שבתחילה היה בדעתו משני קורות לבור אחד ונמלך לעשותו לשתי בורות ובין מב' קורות לשתי בורות וא''כ אם נטמא אחד מהן הרי השני בטהרתו ולענין תרומה מיהת הכל כתפוסה אחת היא כדלעיל ותורם מן הטהור שיש בו על הטמא שבו:
הדא דתימר. דתורם מן הטהור על הטמא שבו דוקא בשנטמא זה משישלה ומשיקפה והיינו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דפלוגתא דתנאי היא בברייתא לענין גמר מלאכה למעשר ומייתי לה בפ' השוכר את הפועלים (דף צב) דתני רב הושעיא היין משירד לבור ויקפה שהחרצנים הן צפין למעלה על פי הבור כשמתחיל היין להיות תוסס ונוטלן עם הזגין ומשליכן ר''ע אומר משישלה בחבית שנותן היין לתוך החבית וישולה הזגין והחרצנים מעל פי חבית וכאן הואיל שכבר נראו לתורמן בטהרה אע''פ שאח''כ נטמא מקצתו תורם מן הטהור על הטמא:
אבל אם נטמא עד שלא שילה. לר''ע ועד שלא קיפה לרב הושעיא לא בדא. התירו להיות תורם מן הטהור עליו לפי שנטמא זה עד שלא נראה לתרום ממנו בטהרה:
ולא הורי. כר' אליעזר ואמר טעמא משום דתרין כל קביל תרין אינון. דר' טבי ור' יאשיה כחד הוו שקיבלו מר' ינאי וכן ר' יצחק בשם ר' הושעיה אמרו הלכה ור' הונא בשם ר' חנניה חד ור' יוסי בר' בון ורב יהודה בשם שמואל חד אמרו אין הלכה הוו תרי לגבי תרי ומספקא לי מי מאלו עיקר הן:
אמרין ליה והא ר' יצחק בר נחמן הורי. כר''א והוו תרי לגבי תלתא ואפי' כן לא קיבל ר' אימי ולא הורי כר''א:
תַּמָּן תַּנִּינָן הַתּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה עַל מְנָת שֶׁתַּעֲלֶה בְשָׁלוֹם שָׁלוֹם מִן הַשֶּׁבֶר שָׁלוֹם מִן הַשְּׁפִיכָה אֲבָל לֹא מִן הַטּוּמְאָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף מִן הַטּוּמְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה בְּטוּמְאַת טְבוּלֵי יוֹם הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי אִילָא שֶׁכֵּן טְבוּלֵי יוֹם מְצוּיִין בֵּין הַגִּיתּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין לִטְבוּל יוֹם מַגַּע אֶצֶל טֵבֵל.
Traduction
On a enseigné ailleurs (72)Mishna Tevul (Yom 4, 7): ''Lorsqu’on prélève l’oblation sur le vin que l’on va retirer de la cuve et qu’en désignant l’oblation on exprime la condition de monter le tonneau sans accident (non désigné), on entend par là que le tonneau arrive à terre sans accident de bris, ou qu’il ne se renverse pas; mais il n’est pas question de la survenue d’impureté (cas peu fréquent). Selon R. Simon, la condition émise prévoit aussi le cas où il surviendrait une impureté (en ce cas aussi, l’oblation est nulle)''. Ce dernier avis, dit R. Yossé bar Hanina, s’explique en ce sens que cette Mishna traite de l’impureté du cohen qui a pris le même jour un bain de purification (en ce cas, l’oblation est forcément nulle). En effet, dit R. Ila, il arrive fréquemment aux cohanim d’errer auprès des pressoirs. R. Yossé dit au contraire qu’un tel sacerdote rend pas impur; et, dans la Mishna citée, R. Simon entend parler de toute autre impureté).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בסוף מסכת טבול יום התורם את הבור של יין ואמר ה''ז תרומה ע''מ שתעלה בשלום מן הבור אמרינן מסתמא היה דעתו שתעלה בשלום מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה דלא התנה על כך ולפיכך אף כשנטמאת הויא תרומה ומדמעת ונשברה אינה מדמעת:
רש''א אף מן הטומאה. היה דעתו להתנות דכשאמר בשלום בטהרה ג''כ קאמר:
בטומאת טבולי יום היא מתניתא. כלומר בהא פליג ר''ש וכדמסיק ר' אילא לטעמא שכן טבולי יום מצויין בין הגתות שאם הוא כהן ולא היה יכול לשתות יין של תרומה בימי טומאתו וכשהוא טבול יום מצוי הוא בין הגתות כדי שאם יעריב שמשו יכול הוא לשתות מן התרומה שמפרישין שם והלכך קסבר ר''ש דדעתו של זה היה להתנות אף על הטומאה שלא תטמא במגע טבולי יום המצויין בין הגתות:
א''ר יוסי. דלא היא שהרי אין לטבול יום מגע אצל טבל שכל זמן שלא עלתה החבית מן הבור טבל היא וטבול יום פוסל את התרומה אבל לא את הטבל והלכך לית לך למיתלי טעמא דר''ש מפני שטבולי יום מצויין שם דנימא דדעתו היה להתנות על טומאת טבול יום אלא דר''ש על כל שאר טומאה קאמר ודשייכא אף בחולין:
Troumot
Daf 11a
תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יוּדָן בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּתְרוּמָה גְדוֹלָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לִתְרוֹם מִן הַמּוּקָּף. אֲבָל בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים שָׁלוֹם הֵם. הָיָה תוֹרֵם תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאַחַת אֵינוֹ שָׁלוֹם. יְהוּדָה בְּרִבִּי אוֹמֵר לֹא עָֽלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל זֶה לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה לְהַקְדִּים תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לִתְרוּמָה גְדוֹלָה. מָתִיב רִבִּי בָּא בַר מָמָל וְהָא תַנִּינָן אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁתָּרַם וְאָמַר לֹא עָֽלְתָה עַל דַּעְתּוֹ לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי בָּא בַר 11a מָמָל אִם אָמַר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאת מַבְרִיחוֹ מִן הַקַּלָּה וּמַכְנִיסוֹ לַחֲמוּרָה. טֵבֵל בַּעֲוֹן מִיתָה. טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַטָּהוֹר בַּעֲשֵׂה.
Traduction
On a enseigné que R. Judan dit (73)Tossefta, mme traitŽ, 2: ce n’est vrai que pour la grande oblation sacerdotale, parce qu’il faut la prélever sur tous les fruits qui sont en contact immédiat avec elle; mais, pour l’oblation de la dîme que l’on peut prélever de n’importe où, si même les autres accidents surviennent, on considère le tonneau monté comme arrivé saint et sauf; mais si l’on prélève simultanément la grande oblation et celle de la dîme, le tonneau n’est pas déclaré sain et sauf (même pour l’oblation de la dîme, comme pour la grande). Juda b. Rabbi dit au contraire que lorsqu’on a prélevé les deux oblations ensemble, l’opération est nulle, parce qu’on ne saurait supposer que celui qui agit ainsi avait eu l’intention de transgresser un précepte biblique et de prélever l’oblation de la dîme avec la grande oblation. R. Aba bar Mamal fit une objection contre notre Mishna (admettant la validité de l’oblation prélevée par erreur): puisque l’on a enseigné qu’il est interdit de prélever des fruits impurs pour libérer ceux qui sont purs, admettons l’hypothèse qu’un tel prélèvement a eu lieu par erreur; et si l’on dit n’avoir jamais eu l’intention d’agir mal et de transgresser un précepte biblique, l’opération est nulle (sans l’avoir spécifiée); donc, pourquoi notre Mishna l’admet-elle? R. Aba b. Mamal répond lui-même à son objection: si l’on s’exprimait ainsi et l’on comparait notre Mishna à celle où il est question de l’oblation prise dans la cuve, on se trouverait vouloir éviter une consommation d’impureté moins grave que la transgression de manger ce qui n’est pas rédimé; cette dernière est punissable de la peine capitale pour le simple israélite qui, croyant avoir opéré le prélèvement, aurait accompli un acte nul; tandis que s’il arrivait à un cohen pur de manger un fruit impur, il n’aurait fait que transgresser un précepte affirmatif (n’entraînant pas de peine aussi grave).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא דסוף פ''ב דטבול יום והגי' נשתבשה שם במקצת וגי' דהכא עקרית:
בד''א. דלהת''ק צריך מיהת שתעלה בשלום מן השבר ומן השפיכה בתרומה גדולה לפי שהיא צריכה ליתרם מן המוקף הלכך אמרינן דודאי דעתו היה להתנות שלא תשבר ולא תשפך שלא יצטרך להשלים ממקום אחר ושלא מן המוקף אבל בתרומת מעשר כיון שהיא נטלת אף שלא מן המוקף אפי' שאר כל הדברים שלום הם כלומר אפי' נשברה או נשפכה במקצת ה''ז כמו שעלתה שלום ולכשעלתה נתקיים תנאו והויא תרומת מעשר ומכ''ש אם נטמאת:
היה תורם תרומה ותרומת מעשר כאחת אינה שלום. אם כשברה או נשפכה דכיון דלא נתקיים התנאי גבי תרומה גדולה לא נתקיים ג''כ לענין תרומת מעשר:
יהודה ברבי אומר וכו'. טעמא הוא דמסיק דלא תימר אמאי לא חיישינן שמא היה בדעתו להפריש התרומת מעשר מקודם לתרומה גדולה א''כ לא שייך כאן מיגו דלא נתקיים התנאי לגבי תרומה גדולה לא נתקיים גם לגבי תרו''מ דהא עכשיו תרו''מ קודמת היא ולפיכך קאמר דלהא לא חיישינן מפני שבודאי לא עלתה על דעתו של זה לעבור על ד''ת שהרי המקדים מעשר ותרומת מעשר לתרומה גדולה עובר בלא תעשה הוא כדתנן לקמן בפ''ג שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר:
מתיב ר' בא בר ממל והא תנינן וכו'. דבשוגג תרומתו תרומה הגע עצמך אם אמרת לא עלתה על דעתו לעבור על ד''ת א''כ אפי' תרם לא ליהוי תרומה דאימר נמי לא עלתה על דעתו של זה לעבור על ד''ת שהרי התורה צותה לתרום מן הטהור כדיליף מדכתיב לאהרן הכהן עשה שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו שראוי לו כשהוא טהור ובכהונתו ונימא דאילו היה יודע זה שהוא טמא לא היה תורם ממנו:
א''ר בא בר ממל. לפי הגירסא דר' בא בר ממל מתיב לה היה צריך לגרוס כאן לאמורא אחר ולפי גירסת הספר אמרינן איהו מותיב ואיהו מפרק לה דלא מצית אמרת הכי במתני' דלא ליהוי תרומה מהאי טעמא דאם אתה אומר כן נמצא את מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה שהרי התורה לא הקפידה לתרום מן הטהור אלא לכתחילה ובדיעבד הויא תרומה ואם את אומר דלא ליהוי תרומה א''כ מכניסו אתה לעון טבל שהוא במיתה ומבריחו מן הקלה ואומר דכיון שהוא טמא לא חלה עליו שם תרומה וטהור שאכל את הטמא בעשה כצ''ל וגי' הדפוס טעות הוא שהרי אין כאן טמא שאכל את הטהור ועוד דטמא שאכל את הטהור ג''כ בעון מיתה אלא כדאמרן וכלומר דכשאתה מחמיר לומר דאף בדיעבד לא ליהוי תרומה מטעמא דטמאה היא והרי אף אם יאכלנה הטהור אין כאן אלא עשה דטהור שאכל את הטמא הוא:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אִם תָּרַם מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְמֵזִיד מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. רִבִּי פִינְחָס בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא כְּדוֹן כְּסָבוּר בָּהֶן שֶׁהֵן טְהוֹרִין וְהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהֵן טְמֵיאִין וְסָבַר שֶׁמּוּתָּר לִתְרוֹם מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר. אָמַר לֵיהּ יְאוּת רִבִּי סָבַר כְּרִבִּי יוּדָה בְּרַם כְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Traduction
En effet, on a enseigné au nom de R. Yossé (74)Cf. Menahot 25b.: lorsqu’on a prélevé de l’impur pour libérer le pur, que ce soit volontairement ou non, l’opération accomplie est valable. R. Pinhas demanda en présence de R. Yossé: maintenant on sait que (selon R. Juda), au cas où par oubli on suppose ces fruits à l’état de pureté, l’acte est nul; mais quelle est la règle si l’on sait que ces fruits sont impurs et qu’on suppose seulement pouvoir opérer en prélevant des fruits impurs pour libérer les purs? On voit à ta question, lui répliqua R. Yossé, que tu partages l’avis de R. Juda;mais selon moi (R. Yossé), il importe peu que ce soit par oubli, ou par supposition erronée d’autorisation; c’est en tous cas un acte valable.
Pnei Moshe non traduit
תני בשם ר' יוסי וכו'. בתוספתא פ''ג והובאה לעיל בפ''ק בהלכה ד':
בעא קומי ר' יסא. האי שוגג דמתני' דפליג ר' יהודה וקאמר דאם היה יודע בו בתחלה אפי' הוא עכשיו שוגג לא עשה כלום והיכי דמי אם נימא דעד כאן דוקא כסבור עכשיו בהן שהן טהורין כגון ששכח או כיוצא בזה:
והיה יודע. כלומר אבל אם היה יודע גם עכשיו שהן טמאין אלא דכסבר שמותר לתרום מן הטמא על הטהור מהו אם בכה''ג ג''כ פליג ר' יהודה ואומר דשוגג כזה נמי כמזיד הוא:
א''ל יאות רבי סבר כר' יודה. כלומר שפיר אזלא שמעתתך למאי שאתה מסתפק אליביה דר' יודא ויאות הוה אם רבי דהביא במתני' דברי ר' יהודה הוה סבר כר' יודא ברם דכר' יוסי בתוספתא היא הדא היא הדא הכל אחת היא דהא ס''ל דלעולם מה שעשה עשוי ומדבריך נראה דאתה מסתפק אליבא דר' יודא דס''ל דהואיל ורבי לא הביא דברי ר' יוסי והביא דברי ר' יודא ש''מ דרבי סבר כר' יודא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source